רוגלעך יער החרובים השחור

חגים לא אוהבים אותי. אין לי הסבר אחר לכך שכל פעם שאני מנסה להכין קינוח לחג הוא מתפקשש. ממש.

בפורים אלו היו אוזני המן, שהחליטו שלא מתאים להם להיות אוזניים ונפתחו בתנור. וכן, הכנתי בדיוק לפי המתכון. וכן, מרחתי בביצה את שולי העיגול כדי שידבקו. וכן, הידקתי את הקודקודים. וכן, הכנסתי למקרר. וכן, הטמפרטורה של התנור הייתה נכונה. אבל חוץ משישה, כולם נפתחו.
בפסח אלו היו לבבות של שוקולד לבן במילוי מוס תותים קפוא שאכזבו. אמנם המוס היה טעים אבל השוקולד הלבן החליט שלא מתאים לו להישבר. אז הלבבות הפכו להיות קעריות למוס תותים קפוא. בכל זאת, נגסנו כמו ילדים קטנים את השוקולד הלבן אבל לא כך דמיינתי את הקינוח של ליל הסדר.

ועכשיו בשבועות זו הייתה עוגת גבינה שהחליטה לקרוס אחרי שנאפתה וישבה לילה שלם במקרר. המתכון נלקח מספר אפייה ישן של אמא שלי אז אני מאשימה אותו.

לאף אחד מהאסונות הללו אין תמונה שתתעד את הזוועה כדי שאני לא אתחיל לבכות כל פעם מחדש כשאראה אבהה בה. יש לי קשר אישי ועמוק לכל דבר שאני אופה, או מנסה לאפות, וכשמשהו לא מצליח ונהרס בדרך, חתיכה קטנה מהלב שלי נשברת.

למזלי, הייתי די עקשנית החג הזה ולא הסכמתי לוותר על העניין. הרי זו לא הייתה אשמתי - זה הספר הישן שבלבל אותי, זה החום המטורף שקלקל את התייצבות העוגה או שמא זו הייתה התבנית, היא באמת הייתה עקומה.

היו כמה דברים במקרר ששכנעו אותי לנסות משהו עוד פעם. קודם כל הגבינה זעקה לי שתורה להיות כוכבת החג. שנית אלה היו הדובדבנים הטריים בתוך קופסת הלב שקרצו לי בזווית העין. שלישית, הייתה זו אבקת החרובים המגניבה שמצאתי בסופר (אלרגית לשוקולד, מצאתי "שוקולית" חרובים). ודבר אחרון היה זה ספר האפייה החדש שקניתי, "אוצר העוגיות של מיקי שמו" והמתכון בעמוד 22 שנראה בדיוק בשבילי (והשמנת החמוצה היחידה במקרר שהתאימה בול למתכון).

ביחד, נוצר הרעיון של רוגלעך היער השחור, מהשראת עוגת היער השחור - עוגת שוקולד וקצפת במילוי של פירות יער.

הדברים התחברו מעצמם ונוצרו רוגלעך קטנים, קצת לא שווים, אבל טעימים מבצק בטעם "שוקולד" ובמילוי של גבינה ודובדבנים טריים, שחיברו בחזרה את פיסות ליבי השבור.

אז שיהיה לכולם חג שבועות שמח וטעים! וגם אם ללא עוגת גבינה עדיין יש את האווירה הלבנה!

XOXO,
דורין

נ.ב - 
המצלמה שלי "קצת" לא עובדת... אז כל התמונות צולמו בטלפון והן לא הכי חדות, אז תהיו סלחניים.

מאפינס קורנפלקס

חודש מאי, סוף שנה א' מתקרבת. תאריכי הגשת העבודות מתקרבים ומבחני הסוף מתחילים לאיים. שעות השינה מתקצרות ומתחילות להיעלם, הספרייה בבית כבר מזמן נעלמה תחת הספרים והדפים והספרייה באוניברסיטה הפכה לבית השני שלי.

אבל בתוך כל הבלגן יש סימנים של רוגע ושל הקלה באופק, תחילת הקיץ. אמנם הגשם של הימים האחרונים מנסה להטעות, אבל לא מספיק כדי לטשטש את הקיץ שאוטוטו מגיע אלינו.

הקיץ אמנם מביא איתו שלל חסרונות – כמו החום הבלתי-נסבל והלחות שהורסת לי את השיער, אבל לא אכפת לי. הקיץ מביא איתו חופש, ים ואפילו אולי חופשה קצרה באילת. הלוואי שיביא איתו חופשה קצרה באילת! סימני השיזוף של הקיץ שעבר כבר מזמן נעלמו ואני זקוקה להם בחזרה! אני זקוקה להשתרעות חסרת-מעש על מיטת שיזוף שהפעולה היחידה שיש לי לעשות זה לספור את הדקות עד שצריך להתהפך על הבטן. לספור עוד כמה דקות ואז להתהפך על הגב.

רגע! הבהרה חשובה ביותר – אני מורחת קרם הגנה כמו משוגעת. לפני שאני מגיעה לחוף וכמובן שבזמן שאני בחוף, כל הזמן. אני מהלבנות האלה שיש להן 2 מצבים בלבד – לבן או אדום. ואדום זה מסוכן ולא נחמד בעליל, אבל אם מורחים מספיק קרם הגנה בזמן המצב הלבן, מגיעים למצב שזוף יפה ולא אדום, לא כואב ולא מסוכן.

אז רבותיי – קרם הגנה. עכשיו. וגם אחר כך.

נחזור לנושא – קיץ ואילת.

אז, לכבוד הגעתו של הקיץ שמביא איתו את התקווה לחופשה באילת הכנתי מאפינס שממצים בתוכם מעין זיכרון ילדות של חופשות באילת. קורנפלקס וחלב. הקורנפלקס הכי פשוט, זה של התרנגול – קלוגס. אבל גם אלופים מתאים. תמיד כשאני אוכלת קורנפלקס וחלב מתעורר בי הזיכרון של החופשות באילת.

שימו לב, יש פה טריק מגניב. נכון שלחלב שנשאר אחרי שאוכלים את הקורנפלקס יש טעם מיוחד כזה? קורנפלקסי כזה? אז בזה נשתמש כדי להכין את המאפינס שלנו. בחלב של הקורנפלקס.

ראיתי את הרעיון הזה באחת מהתכניות של מרת'ה סטיוארט. מסתבר שיש איפשהו בארצות-הברית חנות שמכינה כל מיני משקאות ומאפים עם חלב של קורנפלקס. אני ממש מצטערת אבל אני לא זוכרת איך קוראים לחנות או אפילו איפה היא נמצאת. אני רק זוכרת את הרעיון המגניב הזה להכין חלב בטעם קורנפלקס.

בשביל המאפינס האלה השריתי 2 כוסות קורנפלקס ב-2 כוסות חלב במשך כשעה. החלב מצטמצם בערך בחצי כוס וזה בדיוק הכמות שאנו זקוקים לה. וכדי לוודא שטעם הקורנפלקס יהיה מודגש מספיק, גם טחנתי לאבקה כחצי כוס קורנפלקס (המדידה לפני הטחינה) והוספתי לבלילה.

יצאו מאפינס קורנפלקס מקסימים וטעימים שמלאים בזיכרונות של חופשות ילדות באילת.

אז אם בא לכם לנסות קצת מהנוסטלגיה שלי – לכו תוציאו חלב וקורנפלקס.

XOXO

דורין.

העוגה הישראלית שלי

לכבוד יום העצמאות רציתי להכין איזושהי עוגה שתהיה הכי ישראלית שיש. כזו שכל אחד מכיר ואוהב, כזו שכל אחד גדל עליה וכזו שאם תתקלו בה בחו"ל תיזכרו בבית.

ניסיתי לחשוב על משהו שמשלב מיליון דברים ביחד – משהו בין קוגל לקדאיף עם פתיתים. כבר חשבתי על איזו הכלאה בין כל השלושה, אבל משום מה, פתיתים לא היו בבית (כנראה השפעות לוואי של פסח), הקינמון נגמר ולא הייתה שום גבינה קשה במקרר. איך בדיוק אפשר להכין משהו אם אין פתיתים, את קינמון או גבינה.

רציתי כבר לרדת למכולת לקנות את כל הדברים שחסרים לי, אבל אז נחתו עיניי על 2 חבילות של אינסטנט פודינג. אז הייתה ההארה - עוגת ביסקוויטים. הכי ישראלי שיש. בעיניי לפחות.

כל אחד מכיר את העוגה הזאת. סביר מאוד שכל אחד אוהב – הרי אין מה לא לאהוב בה. לא בטוחה אם כל אחד גדל עליה, אבל אני לפחות כן. ואם הייתי נתקלת בה בחו"ל – הכי הייתי חושבת על הבית ועל אמא.

אצלנו בבית, העוגה הזאת לא מיועדת לחגיגות גדולות או לחגים מסוימים. העוגה הזאת פשוט מעין פינוק אחד גדול, פינוק שלא צריך תירוץ להכין אותו אלא פשוט מכינים אותו כי הוא קל, מהיר, כייפי להכנה, ויוצא פשוט גן עדן. גן עדן ישראלי.

תמיד אמא היא זו שמכינה את העוגה הזאת, אבל אמא ואבא כרגע באילת (בלעדיי – ארורה תהיי עבודה להגשה! שתיכן!) אז לכבוד חזרתם דווקא ביום העצמאות החלטתי להכין את העוגה הזאת כהפתעה! השמועות אומרות שגם לי יש הפתעות אז זו דרך קטנה להגיד תודה.

זו הפעם הראשונה שהכנתי את העוגה הזאת והיא עוד אמורה להיות הפתעה, אז החלטתי לשלב בה עוד משהו 
קטן, מפתיע ודי ישראלי – עוגיות חלבה. עוגיות חלבה רכות שנמסות בפה. אז הכנתי גם עוגיות, שלחלוטין אפשר להכין ולאכול סתם ככה. אכלתי עוגייה או שתיים לפני סתם ככה, אבל החזקתי את עצמי שלא לאכול עוד כי רציתי לשלב את העוגיות בנוסף לשכבת הפתי-בר.

ועוד שדרוג קטן, הפתי-בר שלנו לא נטבל בחלב, ככה סתם – אנחנו טובלים אותו בקפה. עוד שלמות.

לפני שנמשיך, אני רוצה להקדיש דקה לפתי-בר, העוגייה המושלמת ביותר שהמציאו. נכון שפתי-בר זה בכלל שם צרפתי אבל לא אכפת לי. בעיני זו עוגייה ישראלית, הראשונה שכל ילד אוכל (מפורר בעצם). זו העוגייה שטובלים בקפה בבוקר, שצריך לספור עד 10 כדי להגיע לרמת הרכות הנכונה לפני שהיא נעלמת בתוך הקפה. זו העוגייה שמכינים ממנה כדורי שוקולד, וזו העוגייה שממנה מכינים את הבסיס לעוגות הגבינה של שבועות (שעוד מעט מגיע). ובקיצור – זה טוב, זה אסם.

(נכון שיש פתי-ברים של חברות אחרות, אבל אני הכי אוהבת את זו של אסם, כל השאר סתם מזויפות).

אז תפנו לכם קצת זמן להכין את העוגה הזאת, לא רק לכבוד יום העצמאות, אלא סתם כשבא לכם משהו טעים וביתי - עם תוספת קטנה משלי.

רק מזהירה מראש - את העוגה הזאת מיישרים. הרבה. משום מה, היא אף פעם לא ישרה...

שיהיה לכולם חג עצמאות שמח!

XOXO

דורין.

פנקוטה בננה בנשי

חודש חדש מביא איתו אתגר מנטקה חדש וחודש מאי הביא איתו את הבננה. הזהירו שחומר הגלם של מאי יהיה שנוי במחלוקת, הרי הבננה מתחלקת בין אלו שאוהבים אותה לבין אלו שלא סובלים אותה. אבל הבננה בשבילי שנויה במחלוקת מסיבה קצת אחרת – הפלא ופלא, גם לבננות אני אלרגית.

המחשבה הראשונה הייתה לוותר על חודש הבננה, כי מה הטעם להכין קינוח אם אני לא יכולה לטעום ממנו? חלק מתהליך ההכנה זו הציפייה לגלות מה שילוב הטעמים יצר והגאווה הקטנה שיוצא משהו טעים במיוחד, אבל אם יש בננה, זה לא יקרה.

המחשבה השנייה הייתה בשום אופן לא לוותר על חודש הבננה! זה רק החודש השני שלי באתגרי מנטקה והאפשרות לוותר לעצמי על אתגר עוד לא באה בחשבון – יש לי עוד מה להוכיח. ידעתי שמעט יצירתיות וחיפוש מקצועי בגוגל יניבו פתרון לבעיית הבננה שעלתה.

נחושה שלא לוותר על האתגר השני שלי ניסיתי לחשוב על דרך לעקוף את הבננה ועדיין להכין קינוח שיענה לדרישות האתגר. ואז עליתי על הגאונות: במקום בננה-בננה אני אשתמש בליקר בננה.

צבע של בננה. ריח של בננה. ובהחלט טעם של בננה. אני על הכיוון הנכון.

עכשיו נשאר רק השאלה: מה אני עושה עם ליקר הבננה?

הליקר חייב להיות חלק הכרחי בקינוח, כזה שאי-אפשר יהיה להחליף אותו בליקר אחר, אחרת זה מאבד מהפואנטה של הבננה. אימצתי בשנית את החלק היצירתי שבי וניסיתי לחשוב על קינוח שיהיה חייב להכיל דווקא ליקר בננה. ועוד פעם, עליתי על הגאונות: קוקטייל עם ליקר בננה!

אני מהבחורות האלה ששותות קוקטיילים בפאבים. ולא סתם קוקטיילים, הם חייבים להיות חמודים! אז עניין הקוקטייל לגמרי היה מתבקש.

שימו לב לפלח הענק של האשכולית

שוב, חיפוש קל בגוגל העלה את הקוקטייל בננה המושלם למשימת הבננה-בלי-בננה, קוקטייל שבטבעיות ניתן להמרה בקינוח המושלם, בננה בנשי.

הקוקטייל מורכב משמנת, ליקר בננה וליקר קקאו לבן. שמתם לב שמדובר בקקאו לבן? כלומר, שוקולד לבן? 

TOTALLY MEANT TO BE *

(אני אלרגית גם לשוקולד, כלומר, לקקאו. מתחיל להציק, נכון?)

משום מה, הרעיון הראשון לקינוח שבא לי בראש לא היה מאפינס או עוגיות (שאני רגילה ואוהבת להכין) אלא דווקא משהו ממש לא מוכר בשבילי, שמעולם לא הכנתי וששמעתי סיפורי אימה על הכנתו - פנקוטה.

פנקוטה זה בעיקרון שמנת מבושלת עם תוספת טעם כלשהי – וניל, שוקולד, דבש – שמוסיפים לה ג'לטין ומניחים לה להתקרר בכלי ההגשה. יש גם גרסה בה שופכים בתחתית הכלי קרמל ועליו הפנקוטה ובהגשה הופכים את הפנקוטה על צלחת הגשה והקרמל נשפך מסביב.

למרות שמעולם לא הכנתי פנקוטה, או בכלל עבדתי עם ג'לטין, זרמתי עם הרעיון. בכל זאת, אם כבר התחלתי עם אתגר – נסיים עם אתגר. וכך החלו סבבי קרבות ארוכים.

היו הרבה מכשולים בדרך, החל מכלי ההגשה של הפנקוטה (שהיה חייב להיות כוס מרטיני, כיאה לקוקטייל) ועד לשמנת שלא נמצאה בסופר וכעונש על שמצאתי אותה, גלשה בזמן הבישול שלה. 

אבל הניצחון מוכרע במלחמה כולה, לא בקרב אחד – ובמלחמה הזו, בהחלט אני ניצחתי.

ואפילו הוספתי טוויל לניצחון.

אז הנה המענה שלי למנטקה, שניסה להכשיל אותי עם מרכיב לא נחמד בשבילי, אבל לבסוף כשל בעצמו.

כנסו למנטקה לראות את שאר הניצחונות של המשתתפים. בגללם יש לי "משאלת-אלרגיה" קטנה.

תודו שיש מעין מוסר השכל מקסים בכל הסיפור: אל תתנו למכשולים להכריע אתכם – תהיו יצירתיים ותנצחו את הכל.

XOXO

דורין.