מאפינס יוגורט וסוכר חום

הגיע הזמן להיפרד. חייבים להודות בעובדה שהחום והלהט כבר עברו, הכל התקרר והאור יורד עלינו מוקדם יותר. זה לא אני, זה אתה, אתה בורח קיץ ומשאיר אותי לחורף הקר.

הסתיו כבר הגיע והחורף מתחיל להיכנס בצעדים כבדים, מביא איתו את הרוח הקרירה, את החושך המוקדם ואפילו גשמים קצרים שלא מסתדרים עם הגופיות והמכנסיים הקצרות. אפשר עדיין להרגיש מעט את חמימות הקיץ עם השמש החזקה של הצהריים ועם השיזוף שתפסתי ממש בימים האחרונים.

טוב, אז קצת נשרפתי, אני מודה! אבל הייתי נואשת להשתזף קצת...

כילדה תמיד אהבתי את החורף על פני הקיץ – את שמיכות הפוך החמימות והרכות שהיו הופכות את המיטה לאיגלו מחומם, את השוקו החם שאמא הייתה מכינה לי כל בוקר לפני בית הספר כדי שאתחמם אחרי שיצאתי ממיטת האיגלו, את נעלי הבית הוורודות עם הפומפונים והפפיונים, את מגפי הפלסטיק עם הפפיון השחור כדי שאוכל לקפוץ בתוך שלוליות ולא להתקרר בדרך ואת המטריה עם הנסיכות של דיסני שאף פעם לא הגנה עליי מפני הגשם (ושאיבדתי בשלב מסוים בכיתה ו', סיפור כואב. היו דמעות).

עכשיו, אני די הפכפכה בתחושותיי כלפיי החורף, יש לי מעין יחסי אהבה-שנאה עם העונה הזו. אני מהבחורות האלה שתמיד קר להן ואף מעיל, צעיף, כובע צמר וכפפות לא עוזרים להן להתחמם. המטריות עדיין לא מגינות עליי מפני הגשם ותמיד אני מגיעה רטובה לכל מקום.

אפשר לצאת בחורה? הגשם תמיד הורס לי את השיער! אני הופכת למקורזלת...

ואפשר לצאת אפילו יותר בחורה? אני מפחדת מרעמים. ממש. אני כולי מתכווצת כשיש סופות רעמים וברקים ולספור 1 2 3 מהברק עד הרעם ממש לא עוזר לי להתגבר על הפחד!

אבל, אני עדיין אוהבת את ריח הגשם ואת המראה של העצים הרטובים, את המרקים החמים שמחכים לי בבית כשאני חוזרת קפואה מקור והשוקו של פעם התחלף בקפה חם עם עננת קצפת מעל, עדיין יש לי נעלי בית וורודות עם פפיון, המטריות שלי תמיד יהיו בצבע ורוד. וכמובן, לא נשכח את שמיכת הפוך הרכה שהופכת לאיגלו מחומם.

בסופו של דבר החורף שוטף מעלינו את כל הקיץ, מכניס אותנו למצב רוח חמים ונותן לנו פסק זמן כדי להתקרר מכל השיגעונות של הקיץ – הים והבריכות, הסנדלים והכפכפים, המאווררים והמזגנים, החצאיות והמכנסיים הקצרים, הגלידות והארטיקים ופשוט מהחום שלפעמים הופך לבלתי נסבל.

אז כדי שיהיה עוד משהו טוב לקראת החורף שמגיע אלינו ולכבוד התקררות הימים, קבלו מאפינס מתוקים שיעשו לכם חם בלב ומתוק בנשמה.

XOXO

 דורין 

טארט תמרים ואגסים ביין

תשאפו עמוק את האוויר. אתם מריחים את זה? מרגישים את זה? זו התחלת הסוף של הקיץ. אמנם הימים עדיין חמים ולוהטים, עדיין כולם הולכים לים והמכנסיים לא מתארכים, אבל בהחלט ניתן להבחין בשינוי קטן. החופש הגדול נגמר, הסטודנטים עובדים במרץ על המערכת של השנה הבאה ומתחילים להיאנח לקראתה, ההורים נושמים לרווחה כשהבית מתחיל להיות שקט והחגים מציצים מעבר לפינה. הראשון, כמובן, הוא ראש השנה, אחד מהחגים האהובים עליי – חג חגיגי, לבן, חם ומשפחתי. ופשוט טעים.

לכבוד בואו של חודש חדש ולקראת בואו של ראש השנה, מנטקה דאגו לפתיחה רשמית של קינוחי ראש השנה. לא, לא דבש, אלא תמרים, סילאן ומה שביניהם. קצת נדוש וקצת מפתיע, אבל בטוח – ממש טעים.

תמיד קשה לי לחשוב על קינוח מתאים למנטקה, שיהיה ראוי לשאת את התואר "התמודד באתגרי כחומר ביד הבלוגר" אבל החודש עלה לי רעיון מההתחלה – טארט תמרים ואגסים ביין. כי יש משהו יותר יפה מטארט?

ממש ראיתי בעיני רוחי איך הטארט נראה –

רבעים של אגסים, צבועים בבורדו, מדיפים ריח משכר של יין וקינמון.

האגסים השיכורים מונחים בקלילות על מלית מתוקה של תמרים ושמנת ומתחתיהם בצק פריך ונמס.

בעוד שאיפה עמוקה, יכולתי להריח את הריח המתוק של התמרים ואת הריח השיכור של האגסים ולדמיין את הטארט על שולחן ארוחת החג, נחתך, נפרס ומוגש לכל אורח.

מאחר שסוף סוף לא היו לי התלבטויות מה להכין, החלטתי שאין צורך בכלל לחשוב ולחפש משהו אחר להכין - החודש מנטקה יקבלו טארט.

אז מדדתי, ערבבתי, רידדתי, אפיתי, בישלתי, השתכרתי, ציננתי, ספרתי, גלענתי, שפכתי, טחנתי, ישרתי, הנחתי והכנסתי לאפייה אחרונה.

בסופו של התהליך התקבל טארט יפה ומתוק כמו טופי שתמיד צריך עוד ביס אחד וקטן ממנו, לוודא שספגתם את כל הטעמים.

במהלך הצילומים הסופיים שמעתי את אבא קורא "היא סיימה לצלם? אפשר כבר לאכול?" וכשסוף סוף עניתי "כן", אבא התייצב מהר לידי, מאיץ בי לחתוך לו חתיכה כדי לטעום. אחרי שאדון הטעימות הראשי טעם, לקחתי גם אני ביס אחד. וזהו. רק ביס אחד – הצלחת נחטפה לי מהיד על ידי אבא ונאכלה מהר. כנראה שהיה באמת טעים.

אז קבלו בחגיגיות את המתכון הראשון לכבוד ראש השנה ואת שאר מתכוני התמר של מנטקה – שכל אחד מהם יעטר בחגיגיות את השולחן של ארוחת הערב של החג או את השולחן של ארוחת הבוקר למחרת.

עוד מוקדם מכדי לאחל חג שמח, אבל עדיין אפריח לכם נשיקה של סוף קיץ.

XOXO

דורין

מאפינס בירה ואוכמניות

לפעמים במהלך החיים, מבין כל האנשים שיוצא לנו לפגוש, להכיר ולשוחח, יש אנשים שנכנסים לנו לתוך הלב ונשארים שם. לא משנה כמה זמן עובר, כמה רחוק תהיו וכמה הרבה תעברו תוך כדי בחיים, עם עוד אנשים חדשים, תמיד האנשים האלו יהיו חלק מהחיים שלכם. האנשים האלה הופכים לחברים שלכם, לחברים הכי טובים שלכם, אלה שתמיד שם בשבילכם ואתם תמיד שם בשבילם.

חברים כאלה לא פוגשים הרבה, למרבה הצער, קשרים לעיתים הופכים לרופפים בתוך המהלכים המטורפים של החיים. חלק מתחילים ללמוד או לעבוד, חלק עוברים דירה, חלק גרים רחוק ולפעמים החיים פשוט עוברים.

לפעמים, למרות המהלכים המטורפים של החיים, החברים נשארים חברים ואפילו נכנסים לנו לתוך הלב אפילו עמוק עוד יותר. למרות התחלת הלימודים או העבודה, למרות מעבר הדירה, למרות המרחק הגדול ולמרות החיים שעוברים – הקשר עם החברים נשאר. וככה הוא רק מתחזק.
אם התמזל מזלכם ליצור כזאת חברות – שימרו עליה מכל משמר.



מזלי היה פי 5, פגשתי חמישה אנשים כאלה.



פגשתי 5 אנשים בתוך המהלך המטורף של החיים ולמרות שהרבה עבר מאז נפגשנו והתחברנו לראשונה, הקשר נשאר והמשיך להתהדק ולהתחזק. החברים ההם מאז, הם החברים הכי טובים שלי כיום, אלה שאני סומכת עליהם בכל מצב ולכל דבר.



הם פשוט נכנסו לי ללב ולא יצאו משם לעולם.
אז לכבוד הסתומים שלי, כרמלס, נחי, תמיר [אין לך כינוי, אתה בעייתי], מוראל וג'סי, הפוסט הזה מוקדש ♥



נפגשנו כולנו בצבא, כל אחד מקורס שונה, משרד שונה ואפילו קומות שונות, אבל במהלך הזמן, מבין כל האנשים האחרים, נשארו כולנו ביחד. עברנו הרבה, אפילו דרך כמה מדינות, ואני בהחלט יכולה להגיד שנעבור עוד המון.



אז איך הם קשורים למאפינס? תמשיכו לקרוא...



יום אחד החלטתי להכין את המתכון הראשון של הבלוג וקצת לשנות אותו. המתכון היה של מאפינס בירה, שוקולד לבן וריבת חלב ומאז רציתי לנסות להכין גרסא קצת שונה. הבירה בבלילה נותנת למאפינס טעם מעט דומה לשל סופגנייה ורציתי משהו שישתלב עם הרעיון, משהו מתוק.
עונת התותים נגמרה כבר מזמן וגם דובדבנים קפואים לא היו בסופר, אבל כן היו אוכמניות ולי פתאום נהיה חשק מטורף לאיזו אוכמנית כחלחלה, וכך נבנה הרעיון של מאפינס בירה ואוכמניות.



מאוד אהבתי את הטעם של המאפינס ואת הריח המשכר של הבירה יחד עם המתיקות של האוכמניות אבל לא הייתי בטוחה אם לכולם יסתדרו הטעמים ואם בכלל לפרסם את המתכון. לכן, ארזתי 5 מאפינס בתוך קופסא ונתתי לשפני הניסיון שלי לטעום קצת. 
נפגשנו באיזה פאב במודיעין, שהיה חשוך בזכות הפסקת חשמל מוזרה שהייתה, וחילקתי לכל אחד מהם מאפין, בתקווה שבאמת יצא לי טעים ושבלוטות הטעם שלי לא הפכו למוזרות.



כן, הבאתי מאפינס שהכנתי לפאב. זה לא מוזר בכלל. אני מגניבה ושלא תחשבו אחרת.



בכל אופן, אם היו לי חששות הן נעלמו ברגע שביקשו ממני להבריח להם את המתכון כדי שיכינו בעצמם, כשצעקו עליי שזה טעים מידי וכבר חצי תבנית נאכלה וכשסיפרו לי שאפילו המשפחות של כולם אהבו את המאפינס וביקשו עוד, אפילו הבת-דודה הקטנה בת השבע.



עכשיו אני בטוחה שגם אתם תאהבו את מאפינס הבירה והאוכמניות.

XOXO
דורין (צ'יני)

סקונס ג'ינג'ר ומנגו

פוסט ראשון של אוגוסט - שיא הקיץ, שיא השמש, שיא החופש. התקופה בה אין לך שום מחויבות חוץ מלהתעורר בבוקר, לשתות כוס קפה קפואה ולהירגע, לנוח, לאגור כוחות לקראת החודשים העמוסים יותר ולחבר בחזרה את החלקים בך שקצת התעקמו במהלך החודשים העמוסים הקודמים.

לפני שאכנס לתוך הרוגע והשלווה, יש אתגר חדש של מנטקה שעליי להיענות לו והאתגר החודש כלל לא רק אפייה של משהו טעים, אלא טעימה של אותו חומר גלם בפעם הראשונה.

זהו הג'ינג'ר.

אודה ואתוודה – מעולם לא אכלתי ג'ינג'ר. אפילו לא בסושי. אפילו לא אחד קטן ומסוכר.

לא היה לי מושג איזה טעם יש לג'ינג'ר ובכל זאת היה עליי לאפות משהו בעזרתו.

הפעם הראשונה שטעמתי ג'ינג'ר הייתה בשוק לוינסקי ביום שישי, 25 ליולי, 2014, בסביבות השעה 11 וחצי, קצת לפני שהייתה אזעקה.

הטעם היה חדש לגמרי, מן חריפות מהולה במתיקות ומעט מרירות. הטעם בהחלט הדגיש את תחושת חוסר האונים לנוכח אתגר הג'ינג'ר של מנטקה.

לכל מקרה, קניתי ג'ינג'ר מיובש – כדי שיבהה בי מעל השולחן עד שאהיה מסוגלת להתמודד מולו. וכך הוא נח לו, בשקט, בוהה בי כל פעם שאני חולפת על פניו ורומז לי שיגיע הרגע להתמודד מולו. 

ההתלבטויות עם מה לשלב אותו היו אינסופיות – שוקולד לבן, סילאן, קינמון, לימון, תפוחים, שזיפים, דלעת, בטטה ושאר ירקות. לא הייתי בטוחה מה בדיוק אז המשכתי לחלוף על פני הג'ינג'ר כאילו כלום לא קרה. 

לילה אחד , תוך כדי שכלום לא קורה, דפדפתי בתמונות הישנות שיש לי על המחשב והגעתי לתמונות של הטיול שלי ושל אחותי בלונדון לפני שנתיים. זה היה הטיול הראשון בחו"ל של שתינו, טיול אחרי הצבא שלי, טיול לפני הצבא שלה, טיול יום הולדת 21 שלי וטיול אחיות של שתינו.

עברתי מחדש על כל הרגעים שהיו לנו שם, מהעלייה המרגשת על המטוס וארוחת הבוקר הארוזה של הטיסה, ההגעה למלון המקסים אשר מהחלון שלנו משקיף על קזינו קטן ותיעודי ההמשך של כל רגע ורגע – החיפוש אחר לונדון איי בשעת ערב מאוחרת כשאף אחת מאתנו לא בטוחה איך לקרוא את המפה, הסיור באוטובוס התיירים הפתוח והתלהבות מכל בניין, פסל ותא טלפון אדום. השיט על התמזה, ההליכה בהייד פארק תוך כדי שסנאים מקפצים סביבנו, הפחד ממאות היונים שפתאום עפו לידנו והשעתיים בהן ישבנו בסטארבקס רק בגלל שמצאנו סוף סוףWIFI  שעובד. הפרידה משם הייתה מהולה בשמחה כי התחנה הבאה הייתה פריז ואי אפשר להיות מבואס כשפריז מחכה לך באופק.

בתוך כל העלאת הזיכרונות פתאום קלטתי משהו, באף ארוחת בוקר לא הגישו לנו סקונס, אותה לחמנייה בריטית מפורסמת.

הרגשת קיפוח החלה להתפתח אצלי.

כך עלה לי הרעיון – סקונס. וג'ינג'ר. והמנגו שבמקרר. האמנם?

התלהבתי מהרעיון והתחלתי לחפש מתכון לסקונס. הגעתי לבלוג בשם One City Owl ולמתכון לסקונס פשוט ומקסים שהוספתי אליו את חתיכות הג'ינג'ר המיובש, כדי שיפסיקו לבהות בי ואת המנגו שבמקרר סתם כי זה מנגו.

אמנם בתוצאה הסופית המנגו לא ממש מורגש, אולי כי ריסקתי אותו. פעם הבאה אכין כשהמנגו פשוט חתוך לקוביות ואז הביסים של הסקונס יהיו משובצים במתיקות של מנגו וחריפות של ג'ינג'ר.

אמנם הניסיון שלי עם הג'ינג'ר היה הראשון שלי, אבל שאר משתתפי מנטקה כבר מנוסים איתו ויצרו דברים טעימים, נהדרים ומעניינים ששווה להציץ ולנסות בעצמכם, אז כנסו ל"כחומר ביד הבלוגר" ותנסו איזו עוגייה או שתיים, גלידה, בלונדיז או טראפלס ותתנו לי טיפים לפעם הבאה.

So have a lovely morning

XOXO

דורין.