יום שני, 7 ביולי 2014

קאפקייקס לימונענע, דובדבנים וקרם וניל-לימון


מכירים את המשפט "לימון מוסיף המון"? אז גם מנטקה מכירים אותו והחודש הראשון של הקיץ הרשמי והלוהט הוגדר כחודש הלימון של "כחומר ביד הבלוגר".

מחשבה על לימונים וקיץ מעלה לי בראש תמונה פסטורלית של חוף ים, חול זהוב ולוהט, מים קרים וצלולים, רעש גלים ברקע ואני בבגד ים מתחת לשמש החמימה עם כוס לימונענע גרוס וקפוא. ללא צרות וללא דאגות - רק אני והים. 

מושלם.
אבל הלימונים שקניתי חשבו אחרת. 



הניסיון הראשון היה למון קארד. ניסיון כושל וזוועתי. מההתחלה היה רע, חלמונים נשברו לי לתוך חלבונים, דבר שאף פעם לא קורה לי ולכן חיסלתי תבנית וחצי של ביצים. משם זה המשיך לגרידת הלימון שהרסה לי את הלק החדש ששמתי ואפילו הסוכר נשפך לי על הרצפה. 



למרות הזוועה המשכתי לנסות להכין את הקארד, בתקווה שהכל יסתדר. בכל זאת, המתכון היה של הגברת מרת'ה סטיוארט בכבודה ובעצמה, אבל אפילו היא לא הצליחה להציל אותי מקללת הלימונים. עשיתי בדיוק מה שכתוב במתכון, והקפדתי לערבב היטב את הקארד אבל הריח שהחל לעלות התחיל לרמוז לי שמשהו לא בסדר. התעלמתי ממנו והמשכתי לערבב עד שהקארד היה בסמיכות הנכונה, הוספתי חמאה ונתתי להכל להתקרר. 



בינתיים סידרתי את טבח הביצים ואת שדה מלחמת הלימונים ששרר במטבח - קליפות ביצים שבורות זרוקות על השיש, חלמונים שבורים שאיכשהו הגיעו לרצפה, טיפות מיץ לימון זולגות על הארונות ודמעות שהכתימו את המגש. זוועת עולם אבל איכשהו הצלחתי לסדר הכל והמטבח חבר להיות מקום הרמוני ושליו.



בינתיים הקארד התקרר וכשהוצאתי אותו, הצבע נראה נכון, לימוני ומבריק אבל הריח המוזר עדיין היה שם. למרות החשש שמשהו לא בסדר, טעמתי את הקארד והחשד אושש - זה פשוט לא היה טעים וזרקתי הכל לפח.
אכזבה אפפה את החדר וההרמוניה נעלמה שנית מהמטבח. 
כמה ימים מאוחר יותר ראיתי בחדשות שפס ייצור של ביצים לא טריות נשלח לסופרים. ידעתי שמשהו לא בסדר.



המזל הרע המשיך כשהכנתי מאפינס לימונענע ממוצעים - לא טובים ולא גרועים פשוט ממוצעים. אסכם אותם במשפט "הם סבבה והכל אבל...".
למאפינס הסבבה הצטרפה גם עוגת פודינג שהייתה סבבה והכל, אפילו טעימה, אבל פשוט לא עשתה לי את זה.



בדיוק אז, כשאבדה כל תקווה התחלתי משהו חדש בחיי - טבעונות!
תמיד רציתי את השינוי הזה ופשוט לא היה לי אומץ אבל עשיתי את הצעד ואני פשוט שמחה!



אז לאור האופטימיות המחודשת ניסיתי להכין עוד פעם את המאפינס אבל שיניתי קצת את התכנון - במקום "סתם" מאפינס לימונענע, צירפתי להם גם דובדבנים לימוניים וקרם וניל לימוני. 



פתאום הכל הסתדר - המאפינס יצאו הרבה יותר מסבבה, הדובדבנים היו חמצמצים-מתקתקים וקרם הוניל הוסיף לכל האווירה. קצת רימיתי איתו בגלל שאני עוד לא יודעת להכין לבד קרם טבעוני וממש לא רציתי לפשל עוד פעם, אז השתמשתי פשוט במעדן סויה וניל. 



השילוב של לימון-נענע-דובדבן-וניל בתוספת טבעונות קטנה היה השילוב הנכון וההרמוניה שבה לעולמי.

רוצים גם הרמוניה? גלגלו למטה ותמצאו את ההרמוניה שלי או כנסו למנטקה לימוני במיוחד ותמצאו שם הרמוניה של שוקולד לבן, עננים, נוסטלגיות ומעט פלפל כדי שיהיה מעניין.

נמסטה - XOXO
דורין

יום רביעי, 25 ביוני 2014

בראוניז חרובים טבעוניים - מה עושים כשלומדים?

אז מה אני עושה כשאני לומדת למבחן?

נתחיל בזה שאני לא לומדת. לא כמו שהייתי רוצה ללמוד (רצוף), בכל אופן.


אז מה אני כן עושה?
1. פייסבוק. בודקת מה כולם עושים. היום, אתמול, עכשיו, שלשום.
קוראת את הפוסטים ה"מעניינים" של מאקו שדייר קודם של האח הגדול יכנס בתור הדייר החדש ועל הציפייה והמתח המטורפים של כולם. אני בספק.


מקנאה בכל מי שמעלה תמונה שלו לים ומנסה להיזכר מתי אני הייתי בים בפעם האחרונה. אוף, לא כזה מזמן, אני לא כזאת מסכנה. בעצם אני כן, לא השתזפתי.


מגלגלת בעמוד שלי לראות מתי כן הייתי שזופה. לפני שנה. לפני הלימודים. אז, כשישנתי יותר מארבע שעות בלילה.
[דמעה – לא באמת, אבל מטאפורית].


2. מונדיאל! כן, הגעתי למצב הזה, ולא, אני לא מתביישת! לא יאמן, אבל זה ממש ממש ממכר! הוספתי כבר את לוח המשחקים למועדפים, התחלתי לצעוק על הטלוויזיה כשמישהו עושה משהו מטומטם ובמיוחד כשמישהו מכניס גול וכבר למדתי מה זה נבדל ופנדל, התחלה טובה (ובנות, זה ממש הגיוני – אל תבקשו מגבר שיסביר לכן).


3. מסדרת את החדר, לפתע הוא ממש מלוכלך ומבולגן. והארון? צריך לעשות החלפת חורף-קיץ, לשנות את סידור המדפים ולהחליף בין המגירות. גם המגירות באמבטיה לא מסודרות.


4. למון קארד שממש לא הצליח. אני מאשימה את הביצים. בואו לא נדבר על זה.


5. יוצרת דחף חסר הגיון להכין בראוניז. כשאין ביצים בבית (חיסלתי תבנית שלמה, בואו נמשיך לא לדבר על זה), כשאין קקאו ואני בכלל לא יכולה לאכול קקאו.


הסעיף האחרון דווקא בא לי די טוב, כי בעוד יומיים אני טבעונית באופן רשמי (ובאופן חלקי גם עכשיו) אז להמציא מתכון לבראוניז ללא ביצים דווקא מתאים. המבחן עוד יומיים סתם מפריע.


המתכון של הבראוניז באמת אילתור שלי לפי כמויות שאני מכירה, התאמות תוך כדי העבודה ותקווה שלא הרסתי הכל. אחרי הלמון קארד אני לא אצליח לספוג עוד כישלון. בואו לא נדבר על זה.

XOXO
דורין

יום רביעי, 18 ביוני 2014

עוגיות שיבולת שועל, תפוח וקינמון טבעוניות

עוד עונת מבחנים החלה והביאה עימה לילות לבנים, סיכומים אינסופיים ורצון עז לזרוק הכל וללכת לים, אבל זה לא יקרה והים היקר שלי יצטרך לחכות לי עד אוגוסט.
מאחר שכל מה שיש לי בראש עכשיו הם 38 הסולטאנים של האימפריה העות'מאנית, נוסחאות סטטיסטיים למבחני t ופרדיגמות שונות לניתוח יחסים בין לאומיים, הרבה השראה לכתיבה אין לי אבל חבל למנוע מכם את העוגיות המדהימות האלה עד שיהיה לי משהו עסיסי לכתוב. אלא אם כן בא לכם לשמוע על תולדות האסלאם או על מנהל ציבורי ובמקרה הזה, יש לי הרבה מה לכתוב, הכנתי סיכום.



אבל בכל זאת אספר לכם מאיפה נבע הרעיון לעוגיות האלה ולמה לעשות אותן דווקא טבעוניות. הסיפור השלם מופיע פה והעוגיות פשוט היו תמיד משהו שרציתי להכין, עוגיות בריאות (עד כמה שניתן), קלילות, מהירות וממכרות - והן בהחלט עונות על כל הקטגוריות.



מושלמות להפסקה בין מאמר למאמר  בין אם מכינים אותן בהפסקה או אוכלים אותן ליד הקפה עם 3 כפיות גדושות ומנסים שלא לאכול את כולן. ההכנה שלהן באמת לוקחת כמה דקות, מלבד הקירור והאפייה שלוקח זמן המתנה אבל אפשר לקרוא סיכום של משהו בינתיים.


בפעם הראשונה הכנתי אותן מול הטלוויזיה והן היו מסודרות יפה על התבנית עוד לפני שהפרק של "חברים" נגמר. כל מה שדרוש זו קערה, כוסות מדידה ולקקן או כף. ויכולת לאיפוק עצמי כדי לא לאכול את כולן מיד כשהן יוצאות מהתנור או לאכול את הבלילה ישר מהקערה (אין ביצים אז מותר).







שתהיה לכולנו עונת מבחנים קלה, מהירה ומלאת מאיות ואל תדאגו, בתקופה הזו אני אופה הכי הרבה אז עוד נתראה הרבה.

XOXO
דורין

יום שבת, 7 ביוני 2014

דולצ'יז - Dulchies

הזכרתי כבר מתישהו שיש לי אובססיות קטנות?

למשל נעליים?



או קניות מהאינטרנט? (בדיוק הזמנתי נעליים... באמת.) וסלפי... מן הסתם...

תלחצו לשיר "הולם" את ה-SELFIE#
אז גם אתגרי מנטקה הפכו לאובססיה בשבילי. זהו החודש השלישי ברציפות של אתגרי מנטקה ומחודש לחודש אני יותר נהנית וחסרת סבלנות עד החודש הבא. הציפייה לגלות מה יהיה חומר הגלם הבא, הניחושים שעולים ומנסים לקלוע לחומר הגלם הנכון, התקווה שהניחוש שלי הוא הניחוש הנכון וההתרגשות כשמתגלה חומר הגלם החדש. אובססיה.
אחרי החודש הראשון של ירקות השורש – לא "קינוחי" במיוחד, ואחרי החודש השני של הבננות – שלא אוהבות אותי במיוחד, הייתה תקווה גדולה שיהיה חומר גלם יאה לקינוחים ומאפים ועדיף שתהיה בינינו אהבה הדדית.
כגודל הציפיות גודל האכזבות? אז זהו שלא.
כגודל הציפיות – כך גדולות אף יותר ההתרגשויות!


החודש הוא חודש ריבת חלב, מעין התחכמות לכבוד שבועות, חג החלב. אז לכבוד ההתחכמות הזו התלבטתי אם להמשיך עם הכיוון וללכת על רעיון של שבועות או להתחכם בהפוכה ולהכין משהו שלא קשור לשבועות בכלל – ופה התחיל השיגעון.


ריבת חלב זה דבר כל כך טעים וכל כך מושלם שלמצוא דבר ראוי מספיק להכין איתו זה אתגר בפני עצמו ויש יותר מידי דברים שאפשר להכין. עוגה? עוגיות? עוגת-עוגיות? מוס? פודינג?
אז ללכת על רעיון של שבועות או ללכת על רעיון מקורי ודווקא ממש לא שבועות?
אם שבועות – עוגת גבינה? אפויה? קרה? מאפינס...? רגע לא, פאי! או טארט?
אם לא שבועות – עוגה? עוגיות? עוגת-עוגיות? מוס? פודינג?
עוד פעם הגעתי לשבועות.


המהומה בתוך הראש שלי הייתה מידי גדולה ובגלל שלא הצלחתי למצוא את ההשראה הנכונה עבור ריבת החלב, נתתי לעצמי פסק זמן קטן. פסק זמן של שיטוט רציף ובלתי פוסק בכל מיני אתרים וספרי אפייה כדי למצוא רעיון טוב. ככל שלא מצאתי את הרעיון שלי, כך האובססיה גברה עד שקלטתי שהשעה 2 בלילה כשיש לי לימודים למחרת.


בתוך כל העייפות והטשטוש עלה המוחי רעיון ומצאתי את ההשראה שלי – דולצ'יז. גרסת ריבת-החלב של הבראוניז והבלונדיז.



וכך, בשעה 2 בלילה ניסיתי לחפש מתכון לדולצ'יז, אבל ללא הועיל. לא מצאתי מתכון כזה בשום-מקום. אולי השעה המפוקפקת הקהתה את יכולות הגוגל שלי אז החלטתי שהגיע הזמן סוף סוף ללכת לישון. למחרת, תוצאות החיפוש לא הניבו תוצאות טובות יותר – דולצ'יז לא נראו ברחבי הרשת. 

מה קרה לעולם?


לא יכולתי להרשות לעולם להמשיך להתקיים ללא דבר כל כך מושלם וכך נוצרו הדולצ'יז – הגרסא הארגנטינאית שלי לברואניז האמריקאיים.


עכשיו רק צריך לטוס לארגנטינה, אבל לפני כנסו למנטקה לראות את שאר הבלוגרים הופכים את השלמות של ריבת החלב לדברים מדהימים - באמת שהחודש הזה היה נהדר!

XOXO
דורין