יום רביעי, 18 ביוני 2014

עוגיות שיבולת שועל, תפוח וקינמון טבעוניות

עוד עונת מבחנים החלה והביאה עימה לילות לבנים, סיכומים אינסופיים ורצון עז לזרוק הכל וללכת לים, אבל זה לא יקרה והים היקר שלי יצטרך לחכות לי עד אוגוסט.
מאחר שכל מה שיש לי בראש עכשיו הם 38 הסולטאנים של האימפריה העות'מאנית, נוסחאות סטטיסטיים למבחני t ופרדיגמות שונות לניתוח יחסים בין לאומיים, הרבה השראה לכתיבה אין לי אבל חבל למנוע מכם את העוגיות המדהימות האלה עד שיהיה לי משהו עסיסי לכתוב. אלא אם כן בא לכם לשמוע על תולדות האסלאם או על מנהל ציבורי ובמקרה הזה, יש לי הרבה מה לכתוב, הכנתי סיכום.



אבל בכל זאת אספר לכם מאיפה נבע הרעיון לעוגיות האלה ולמה לעשות אותן דווקא טבעוניות. הסיפור השלם מופיע פה והעוגיות פשוט היו תמיד משהו שרציתי להכין, עוגיות בריאות (עד כמה שניתן), קלילות, מהירות וממכרות - והן בהחלט עונות על כל הקטגוריות.



מושלמות להפסקה בין מאמר למאמר  בין אם מכינים אותן בהפסקה או אוכלים אותן ליד הקפה עם 3 כפיות גדושות ומנסים שלא לאכול את כולן. ההכנה שלהן באמת לוקחת כמה דקות, מלבד הקירור והאפייה שלוקח זמן המתנה אבל אפשר לקרוא סיכום של משהו בינתיים.


בפעם הראשונה הכנתי אותן מול הטלוויזיה והן היו מסודרות יפה על התבנית עוד לפני שהפרק של "חברים" נגמר. כל מה שדרוש זו קערה, כוסות מדידה ולקקן או כף. ויכולת לאיפוק עצמי כדי לא לאכול את כולן מיד כשהן יוצאות מהתנור או לאכול את הבלילה ישר מהקערה (אין ביצים אז מותר).







שתהיה לכולנו עונת מבחנים קלה, מהירה ומלאת מאיות ואל תדאגו, בתקופה הזו אני אופה הכי הרבה אז עוד נתראה הרבה.

XOXO
דורין

יום שבת, 7 ביוני 2014

דולצ'יז - Dulchies

הזכרתי כבר מתישהו שיש לי אובססיות קטנות?

למשל נעליים?



או קניות מהאינטרנט? (בדיוק הזמנתי נעליים... באמת.) וסלפי... מן הסתם...

תלחצו לשיר "הולם" את ה-SELFIE#
אז גם אתגרי מנטקה הפכו לאובססיה בשבילי. זהו החודש השלישי ברציפות של אתגרי מנטקה ומחודש לחודש אני יותר נהנית וחסרת סבלנות עד החודש הבא. הציפייה לגלות מה יהיה חומר הגלם הבא, הניחושים שעולים ומנסים לקלוע לחומר הגלם הנכון, התקווה שהניחוש שלי הוא הניחוש הנכון וההתרגשות כשמתגלה חומר הגלם החדש. אובססיה.
אחרי החודש הראשון של ירקות השורש – לא "קינוחי" במיוחד, ואחרי החודש השני של הבננות – שלא אוהבות אותי במיוחד, הייתה תקווה גדולה שיהיה חומר גלם יאה לקינוחים ומאפים ועדיף שתהיה בינינו אהבה הדדית.
כגודל הציפיות גודל האכזבות? אז זהו שלא.
כגודל הציפיות – כך גדולות אף יותר ההתרגשויות!


החודש הוא חודש ריבת חלב, מעין התחכמות לכבוד שבועות, חג החלב. אז לכבוד ההתחכמות הזו התלבטתי אם להמשיך עם הכיוון וללכת על רעיון של שבועות או להתחכם בהפוכה ולהכין משהו שלא קשור לשבועות בכלל – ופה התחיל השיגעון.


ריבת חלב זה דבר כל כך טעים וכל כך מושלם שלמצוא דבר ראוי מספיק להכין איתו זה אתגר בפני עצמו ויש יותר מידי דברים שאפשר להכין. עוגה? עוגיות? עוגת-עוגיות? מוס? פודינג?
אז ללכת על רעיון של שבועות או ללכת על רעיון מקורי ודווקא ממש לא שבועות?
אם שבועות – עוגת גבינה? אפויה? קרה? מאפינס...? רגע לא, פאי! או טארט?
אם לא שבועות – עוגה? עוגיות? עוגת-עוגיות? מוס? פודינג?
עוד פעם הגעתי לשבועות.


המהומה בתוך הראש שלי הייתה מידי גדולה ובגלל שלא הצלחתי למצוא את ההשראה הנכונה עבור ריבת החלב, נתתי לעצמי פסק זמן קטן. פסק זמן של שיטוט רציף ובלתי פוסק בכל מיני אתרים וספרי אפייה כדי למצוא רעיון טוב. ככל שלא מצאתי את הרעיון שלי, כך האובססיה גברה עד שקלטתי שהשעה 2 בלילה כשיש לי לימודים למחרת.


בתוך כל העייפות והטשטוש עלה המוחי רעיון ומצאתי את ההשראה שלי – דולצ'יז. גרסת ריבת-החלב של הבראוניז והבלונדיז.



וכך, בשעה 2 בלילה ניסיתי לחפש מתכון לדולצ'יז, אבל ללא הועיל. לא מצאתי מתכון כזה בשום-מקום. אולי השעה המפוקפקת הקהתה את יכולות הגוגל שלי אז החלטתי שהגיע הזמן סוף סוף ללכת לישון. למחרת, תוצאות החיפוש לא הניבו תוצאות טובות יותר – דולצ'יז לא נראו ברחבי הרשת. 

מה קרה לעולם?


לא יכולתי להרשות לעולם להמשיך להתקיים ללא דבר כל כך מושלם וכך נוצרו הדולצ'יז – הגרסא הארגנטינאית שלי לברואניז האמריקאיים.


עכשיו רק צריך לטוס לארגנטינה, אבל לפני כנסו למנטקה לראות את שאר הבלוגרים הופכים את השלמות של ריבת החלב לדברים מדהימים - באמת שהחודש הזה היה נהדר!

XOXO
דורין

יום שלישי, 3 ביוני 2014

רוגלעך יער החרובים השחור

חגים לא אוהבים אותי. אין לי הסבר אחר לכך שכל פעם שאני מנסה להכין קינוח לחג הוא מתפקשש. ממש.

בפורים אלו היו אוזני המן, שהחליטו שלא מתאים להם להיות אוזניים ונפתחו בתנור. וכן, הכנתי בדיוק לפי המתכון. וכן, מרחתי בביצה את שולי העיגול כדי שידבקו. וכן, הידקתי את הקודקודים. וכן, הכנסתי למקרר. וכן, הטמפרטורה של התנור הייתה נכונה. אבל חוץ משישה, כולם נפתחו.
בפסח אלו היו לבבות של שוקולד לבן במילוי מוס תותים קפוא שאכזבו. אמנם המוס היה טעים אבל השוקולד הלבן החליט שלא מתאים לו להישבר. אז הלבבות הפכו להיות קעריות למוס תותים קפוא. בכל זאת, נגסנו כמו ילדים קטנים את השוקולד הלבן אבל לא כך דמיינתי את הקינוח של ליל הסדר.

ועכשיו בשבועות זו הייתה עוגת גבינה שהחליטה לקרוס אחרי שנאפתה וישבה לילה שלם במקרר. המתכון נלקח מספר אפייה ישן של אמא שלי אז אני מאשימה אותו.


לאף אחד מהאסונות הללו אין תמונה שתתעד את הזוועה כדי שאני לא אתחיל לבכות כל פעם מחדש כשאראה אבהה בה. יש לי קשר אישי ועמוק לכל דבר שאני אופה, או מנסה לאפות, וכשמשהו לא מצליח ונהרס בדרך, חתיכה קטנה מהלב שלי נשברת.

למזלי, הייתי די עקשנית החג הזה ולא הסכמתי לוותר על העניין. הרי זו לא הייתה אשמתי - זה הספר הישן שבלבל אותי, זה החום המטורף שקלקל את התייצבות העוגה או שמא זו הייתה התבנית, היא באמת הייתה עקומה.

היו כמה דברים במקרר ששכנעו אותי לנסות משהו עוד פעם. קודם כל הגבינה זעקה לי שתורה להיות כוכבת החג. שנית אלה היו הדובדבנים הטריים בתוך קופסת הלב שקרצו לי בזווית העין. שלישית, הייתה זו אבקת החרובים המגניבה שמצאתי בסופר (אלרגית לשוקולד, מצאתי "שוקולית" חרובים). ודבר אחרון היה זה ספר האפייה החדש שקניתי, "אוצר העוגיות של מיקי שמו" והמתכון בעמוד 22 שנראה בדיוק בשבילי (והשמנת החמוצה היחידה במקרר שהתאימה בול למתכון).



ביחד, נוצר הרעיון של רוגלעך היער השחור, מהשראת עוגת היער השחור - עוגת שוקולד וקצפת במילוי של פירות יער.



הדברים התחברו מעצמם ונוצרו רוגלעך קטנים, קצת לא שווים, אבל טעימים מבצק בטעם "שוקולד" ובמילוי של גבינה ודובדבנים טריים, שחיברו בחזרה את פיסות ליבי השבור.










אז שיהיה לכולם חג שבועות שמח וטעים! וגם אם ללא עוגת גבינה עדיין יש את האווירה הלבנה!

XOXO,
דורין

נ.ב - 
המצלמה שלי "קצת" לא עובדת... אז כל התמונות צולמו בטלפון והן לא הכי חדות, אז תהיו סלחניים.

יום שישי, 9 במאי 2014

מאפינס קורנפלקס

חודש מאי, סוף שנה א' מתקרבת. תאריכי הגשת העבודות מתקרבים ומבחני הסוף מתחילים לאיים. שעות השינה מתקצרות ומתחילות להיעלם, הספרייה בבית כבר מזמן נעלמה תחת הספרים והדפים והספרייה באוניברסיטה הפכה לבית השני שלי.



אבל בתוך כל הבלגן יש סימנים של רוגע ושל הקלה באופק, תחילת הקיץ. אמנם הגשם של הימים האחרונים מנסה להטעות, אבל לא מספיק כדי לטשטש את הקיץ שאוטוטו מגיע אלינו.


הקיץ אמנם מביא איתו שלל חסרונות – כמו החום הבלתי-נסבל והלחות שהורסת לי את השיער, אבל לא אכפת לי. הקיץ מביא איתו חופש, ים ואפילו אולי חופשה קצרה באילת. הלוואי שיביא איתו חופשה קצרה באילת! סימני השיזוף של הקיץ שעבר כבר מזמן נעלמו ואני זקוקה להם בחזרה! אני זקוקה להשתרעות חסרת-מעש על מיטת שיזוף שהפעולה היחידה שיש לי לעשות זה לספור את הדקות עד שצריך להתהפך על הבטן. לספור עוד כמה דקות ואז להתהפך על הגב.

רגע! הבהרה חשובה ביותר – אני מורחת קרם הגנה כמו משוגעת. לפני שאני מגיעה לחוף וכמובן שבזמן שאני בחוף, כל הזמן. אני מהלבנות האלה שיש להן 2 מצבים בלבד – לבן או אדום. ואדום זה מסוכן ולא נחמד בעליל, אבל אם מורחים מספיק קרם הגנה בזמן המצב הלבן, מגיעים למצב שזוף יפה ולא אדום, לא כואב ולא מסוכן.
אז רבותיי – קרם הגנה. עכשיו. וגם אחר כך.

נחזור לנושא – קיץ ואילת.


אז, לכבוד הגעתו של הקיץ שמביא איתו את התקווה לחופשה באילת הכנתי מאפינס שממצים בתוכם מעין זיכרון ילדות של חופשות באילת. קורנפלקס וחלב. הקורנפלקס הכי פשוט, זה של התרנגול – קלוגס. אבל גם אלופים מתאים. תמיד כשאני אוכלת קורנפלקס וחלב מתעורר בי הזיכרון של החופשות באילת.


שימו לב, יש פה טריק מגניב. נכון שלחלב שנשאר אחרי שאוכלים את הקורנפלקס יש טעם מיוחד כזה? קורנפלקסי כזה? אז בזה נשתמש כדי להכין את המאפינס שלנו. בחלב של הקורנפלקס.




ראיתי את הרעיון הזה באחת מהתכניות של מרת'ה סטיוארט. מסתבר שיש איפשהו בארצות-הברית חנות שמכינה כל מיני משקאות ומאפים עם חלב של קורנפלקס. אני ממש מצטערת אבל אני לא זוכרת איך קוראים לחנות או אפילו איפה היא נמצאת. אני רק זוכרת את הרעיון המגניב הזה להכין חלב בטעם קורנפלקס.



בשביל המאפינס האלה השריתי 2 כוסות קורנפלקס ב-2 כוסות חלב במשך כשעה. החלב מצטמצם בערך בחצי כוס וזה בדיוק הכמות שאנו זקוקים לה. וכדי לוודא שטעם הקורנפלקס יהיה מודגש מספיק, גם טחנתי לאבקה כחצי כוס קורנפלקס (המדידה לפני הטחינה) והוספתי לבלילה.


יצאו מאפינס קורנפלקס מקסימים וטעימים שמלאים בזיכרונות של חופשות ילדות באילת.

אז אם בא לכם לנסות קצת מהנוסטלגיה שלי – לכו תוציאו חלב וקורנפלקס.

XOXO

דורין.