יום חמישי, 27 בנובמבר 2014

חורף חמים מתחיל עם משהו מתוק


עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו בפעם האחרונה, התגעגעתי קצת. זה הרגיש לי כמו נצח לפעמים, כל כך רציתי להגיד משהו אבל לא היה לי מה וסתם "היי" יכול להיות נואש לפעמים, אבל בא לי עכשיו להגיד "היי".



אז היי. התגעגעתי.



החורף הגיע והביא לנו חיבוק קריר גדול, כמה ימים של גשם, רוחות וקשת בענן אחת או שתיים ולמרות שחשבתי שאני וחורף אף פעם לא נהיה חברים, חייבת להודות שבינתיים אני די אוהבת אותו. הרעש של טיפות הגשם שדופקות לי על החלון, ההרגשה החמימה של התכרבלות מתחת לשמיכת הפוך ונעלי הבית הפרוותיות, הכול די מתאים לי.



יש סיכוי שאני ואתה נסתדר די טוב, רק 3 דברים שיש לשפר:
קודם כל, נכון שאני ילדה גדולה וילדות גדולות הן אמיצות, אבל אני פוחדת מרעמים. אז די.
שנית, זה ממש לא פייר שכבר על ההתחלה, כשהעתיד נראה כל כך טוב וכבר התחלתי להרגיש בנוח, גרמת לי להצטנן ולהיות שבוע עם חום.

ודבר אחרון, כשאני סוף סוף מוצאת זמן להכין משהו, בבקשה בבקשה, אל תיקח לי את השמש!


למרות ההתחלה הרעועה מעט, החורף הביא איתו כמה דברים די נחמדים. קודם כל, החורף הביא איתו את היומולדת שלי ואני עכשיו ילדה-קטנה-קצת-יותר-גדולה! אחרי חגיגות שהחלו בבירה ביום שמשי באוניברסיטה, נמשכו במרגריטות ורודות באמצע לילה בתל אביב ונגמרו במסיבת הפתעה (שלמרבה ההפתעה, באמת הפתיעה אותי) עכשיו סופית אני בת 23 – לטוב (אני ילדה גדולה) ולרע (אני ילדה גדולה).


דבר שני, שקצת מביך להודות בו אבל גם משמח להודיע עליו – עברתי טסט ויש לי רישיון נהיגה! בטסט הראשון יצאתי ממש סתומה. בכוח השתלבתי בנתיב השמאלי, כמעט נכנסתי במכונית בחנייה אחורית ובנוסף להכל, גם התחצפתי לבוחן. לא הופתעתי כשגיליתי שנכשלתי.


הטסט השני התחיל הכי עקום שיש. טסט בשעה 7:10 בבוקר, אז אני צריכה לקום בחמש בבוקר לשיעור לפני, שמתחיל בשעה 5:40. מיותר לציין שזמן ראוי לקפה ועוגיות לא היה. חושך מוחלט וגשם זלעפות, כך שלא היה בטוח שבכלל יהיה כביש לא מוצף לקיים עליו את הטסט, וכמובן בטסט עצמו, נהג אדיב אחד החליט שזה הגיוני לנסוע מהר על שלולית ענקית ולהשפריץ לי על השמשה.
אבל כמו ילדה גדולה בת 23, עברתי את הטסט בהצלחה! עכשיו נשאר לי לחכות עד שאבא'לה יוכל להפסיק להיות המלווה שלי.
(עד הקיץ האוטו יהיה כולו שלי!)


מלבד יום ההולדת והרישיון, היו עוד כל מיני דברים שהפריעו לי לאפות ולצלם (ביניהם החורף, שלקח ממני את השמש ואת האור שלה. מה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו???) אבל כן טעמו מעוגיות הניסיון שהכנתי די מזמן, דובשניות סילאן עם שוקולד מריר ואני חושבת שדי אהבו אותן כי ביקשו ממני עוד כמה דברים עם שוקולד אחר כך...



אז הנה אני מביאה גם לכם את העוגיות, שיהיו מושלמות לצד קפה חם ביום חורף סגרירי.
אז פעם הבאה שיש גשם ורעם חצוף, תכינו את העוגיות האלה ותצחקו לפחד בפרצוף!
XOXO


דורין.



דובשניות סילאן ושוקולד מריר


מקור: הספר המתוק {והמדהים והממכר} של עוגיו.נט ושל אז מה את עושה כל היום עם תוספת מרירה משלי
כמות: כ-35 עוגיות
תנור: 170 מעלות
זמן: 15 דקות



מצרכים:
1/3 כוס סילאן
1/2 כוס סוכר חום כהה
1/2 כוס שמן פחות 2 כפות
50 ג' רסק תפוחים

1/2 2 כוסות קמח

1 כפית אבקת אפייה
1 כפית אבקת סודה לשתייה
1 כף קורנפלור

100 ג' שוקולד מריר קצוץ



אופן ההכנה:
1. בקערת מיקסר מערבבים במהירות נמוכה את הסילאן, הסוכר החום, השמן ואת רסק התפוחים עם לקבלת עיסה אחידה.
2. מנפים לתוך הקערה את הקמח, אבקת האפייה, סודה לשתייה ואת הקורנפלור ומוסיפים את השוקולד הקצוץ ומערבבים במהירות בינונית עד לקבלת בצק אחיד.
3. מכניסים למקרר לכשעה, עד שהבצק מצטנן ונוח לעבודה.
4. יוצרים עיגולים ומצפים היטב באבקת סוכר.
5. מכניסים לתנור שחומם מראש על 170 מעלות למשך כ-15 דקות.
6. מצננים היטב ונהנים מדובשנית ביום חורף קר.


הערות ותוספות:
* כמובן שלא חייבים להוסיף שוקולד מריר וניתן לוותר עליו. לחילופין, ניתן להשתמש בשוקולד לבן אם אתם אוהבי מתוק במיוחד.
* חשוב לצפות את העוגיות לפני האפייה בשכבה יחסית עבה של אבקת סוכר (ולא לנקות את העודפים כמו שעשיתי בפעם הראשונה שהכנתי) אחרת הסוכר ייספג בעוגייה ולא תהיה שכבה לבנה.



תגובה 1:

  1. זה ניראה מושלם!
    אנסה בהחלט!

    השבמחק